פסק-דין בתיק ע"א 5806/02

השופטת א' חיות:

כללי

           בפנינו ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד סגן הנשיא ג' קלינג), מיום 23/5/02, בו נדחתה תובענת המערערים להצהיר על בטלותם של שני הסכמים שנקשרו בינם לבין המשיב וחברה שבשליטתו, בעילות של כפייה ועושק.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.        המערער 1 (להלן: המערער), שימש כסוכן נסיעות בחברת סיגנל טורס בע"מ שבשליטת המשיב (להלן: החברה) וסיים את עבודתו בה במחצית השניה של שנת 1993. ביום 18.11.93 נחתם הסכם בין המערער לבין החברה (להלן: ההסכם הראשון) בו הודה המערער בכך שבמהלך עבודתו ובגינה התגלו בחברה אי-סדרים כספיים וחסר בסך של 65,000$. כן הודה המערער כי עליו להחזיר סכום זה לחברה. לפנים משורת הדין, הסכימה החברה במסגרת ההסכם הראשון להעמיד את החוב על סך של 45,000$ ובלבד שישולם על-ידי המערער בשלושה תשלומים במהלך החודשים דצמבר 1993- פברואר 1994. עוד נקבע בהסכם הראשון כי אם לא יפרע המערער את החוב כשיעורו המופחת יעמוד לפירעון מלוא סכום החוב בסך 65,000$, ואליו יתווספו הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 9,000$ וכן הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן צויין בסעיף 6(ה) של ההסכם הראשון, כי היה והמערער יפר את התחייבויותיו על-פי אותו הסכם "החברה תהא רשאית לפנות לכל גוף ו/או גורם לשם מימוש זכויותיה".

2.        המערער לא פרע ולו את התשלום הראשון מבין שלושה התשלומים שעליהם הוסכם בהסכם הראשון. לפיכך, הגיש המשיב תלונה במשטרה נגד המערער על מרמה ועל גניבת הסכום החסר בסך 65,000$. כשבוע לאחר הגשת התלונה, ביום 28.12.93, נחתם בין המשיב מצד אחד ובין המערער ואשתו, המערערת 2, מצד שני, הסכם נוסף (להלן: ההסכם השני) לפיו התחייבו המערערים למכור למשיב את זכויותיהם להירשם כבעלים בדירת מגורים שברחוב הפודים 8 ברמת-גן; זאת במחיר שייקבע על ידי שמאי מקרקעין אשר ייבחר מתוך רשימת שמאים של בנק לאומי לישראל בע"מ. כן הוסכם כי מן התמורה שעל המשיב לשלם למערערים עבור הדירה יופחת חובו של המערער לחברה בשיעור של 45,000$, וכן יופחתו ממנה חובות הרובצים על הדירה ותשלומים החלים על העסקה, אותם יוכל המשיב לשלם בשם ועבור המערערים ולנכותם, כאמור, מסכום התמורה. עוד הוסכם כי תעמוד למערערים זכות ראשונים לרכוש מידי המשיב את הדירה ברכישה חוזרת וזאת תוך 60 ימים מיום העברת הבעלות בדירה על שם המשיב. במקרה כזה, כך נקבע בהסכם,  ייקבע המחיר לרכישה החוזרת על ידי אותו שמאי שקבע את מחיר הדירה לצורך מכירתה למשיב.

3.        שווי הדירה לצורך מכירתה למשיב על-פי ההסכם השני נקבע בחוות דעת שמאית מיום 31.12.93, והועמד על סך של 112,000$. בהתאם לתנאי ההסכם השני, סילק המשיב חוב של המערערים אשר בגינו רבצה משכנתא על הדירה וכן נשא בכל התשלומים וההוצאות לצורך מימוש עסקת המכר והעברת הדירה על שמו. על-פי סעיף 4.1 להסכם השני היה על המערערים לפנות את הדירה ולמסור את החזקה בה לידי המשיב לא יאוחר מיום 15.4.94. משלא עשו המערערים כן, הגיש נגדם המשיב ביום 17.11.94 תביעה לסילוק יד בבית-המשפט השלום בתל-אביב. רק משננקטו נגד המערערים הליכי הוצאה לפועל לסילוק יד מהדירה, על-פי פסק-דין שניתן נגדם בתביעה הנ"ל, בהיעדר הגנה, שלחו המערערים בנובמבר 1995, באמצעות בא כוחם, מכתב אל המשיב, בו העלו לראשונה טענה בדבר ביטול שני ההסכמים שנערכו בין הצדדים בשל פגמים שנפלו, לדבריהם, בכריתתם. בד בבד עם משלוח המכתב הגישו המערערים בקשה לביטול פסק הדין לסילוק יד שניתן נגדם בהיעדר הגנה, כאמור, ובית-משפט השלום נעתר להם.

4.        בתחילת שנת 1996, ועוד בטרם בוטל פסק הדין לסילוק יד, הגישו המערערים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב המרצת פתיחה (להלן: התובענה), ובה עתרו לסעד הצהרתי הקובע כי שני ההסכמים כאחד דינם להתבטל, משום שלטענתם נחתמו בנסיבות של איומים ולחץ שהופעלו על המערער כי תוגש נגדו תלונה במשטרה; משום שתנאי ההסכם השני גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל; ומשום שתנאים אלה הוכתבו להם תוך ניצול המצוקה שאליה נקלע המערער בנסיבות העניין, מבלי שניתן למערערים עותק מן ההסכם ומבלי שניתן להם לעיין בו בטרם חתמו עליו. המערערים הדגישו לעניין זה בייחוד את התנאי הקבוע בסעיף 4.4 להסכם השני ולפיו עליהם לשלם למשיב פיצוי בסך 500$ לכל יום איחור בפינוי הדירה. כמו כן, עתרו המערערים לסעד הצהרתי הקובע כי המערער ועל אחת כמה וכמה המערערת, אינם חייבים לחברה או למשיב סכום כלשהו.

5.        בית-המשפט המחוזי דחה את התובענה בקובעו כי אף ששני ההסכמים "אינם כלילי השלמות", לא הוכחו בנסיבות העניין פגמים מסוג כפייה ועושק שיש בהם כדי לבסס עילה לביטול איזה מן ההסכמים. אשר לטענת העושק, הוסיף בית-המשפט וקבע כי בכל אחד מן ההסכמים נכללו תנאים המעידים על כך שזכויות המערער או המערערים, לפי העניין, הובאו בחשבון. כך באשר להפחתה המשמעותית מסכום החוב שבאה לידי ביטוי בכל אחד מן ההסכמים וכך באשר לזכות שניתנה למערערים לחזור ולרכוש את הדירה במחיר שייקבע על-ידי שמאי. עוד קבע כי בית-משפט קמא כי מכל מקום ראוי לדחות את התובענה בשל אי-מתן הודעת ביטול בתוך זמן סביר, כנדרש על-פי סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים).

           המערערים לא השלימו עם הכרעתו זו של בית משפט קמא ומכאן הערעור שבפנינו. להשלמת התמונה יצוין כי גם לאחר מתן פסק הדין הותיר בית משפט קמא על כנו צו מניעה זמני שניתן, המשמר עד להכרעה בערעור את המצב הקיים, לפיו מחזיקים המערערים בדירה.

טענות הצדדים בערעור

4.        המערערים חוזרים וטוענים כי דין ההסכמים להתבטל בשל האיומים שהופנו נגד המערער, בין היתר בהגשת תלונה למשטרה, והביאו אותו להודות במעשים אותם לא ביצע. איומים אלה עולים לטענת המערערים כדי כפייה. כמו כן, תנאיו הגרועים של ההסכם השני והחתימה עליו ללא עיון מוקדם בו, מעידים, לטענתם, על המצוקה הנפשית שבה היו נתונים, מצוקה אשר ניצולה עולה כדי פגם מסוג עושק. לעניין העיכוב בהגשתה של הודעת הביטול טוענים המערערים, כי הפחד והשיתוק שבו היו נתונים לנוכח הלחץ שהפעיל עליהם המשיב והחשש מפני אובדן פרנסתם ודירתם, מנעו מהם לפעול בשלב מוקדם יותר.

           מנגד, סומך המשיב את ידו על פסק דינו של בית-המשפט קמא, ולטענתו הוכח כי המערער הוא האחראי לאי-הסדרים הכספיים שנתגלו בחברה, ועל כן פעל המשיב באופן סביר למימוש הזכויות העומדות לו בנסיבות העניין. המשיב מצביע על הסעיפים המקלים בשני ההסכמים, אשר מפחיתים את חובו של המערער לעומת הנזק שגרם בפועל, על הסדרי התשלום ההוגנים של החוב הכלולים בהם וכן על האפשרות שניתנה למערערים לרכוש בחזרה את הדירה לאחר שיוחזר החוב. כל אלה מעידים, לטענת המשיב, כי בניגוד לנטען על ידי המערערים ההסכמים אינם נגועים בעושק או בכפייה.

5.        יצוין כי בינתיים, וכחודשיים לאחר מתן פסק הדין נשוא הערעור, הגיעו הצדדים להסכם פשרה בהליכי התביעה לסילוק יד התלויה ועומדת בפני בית משפט השלום. על פי הסכם פשרה זה במידה שיידחה הערעור שבפנינו, יפנו המערערים את הדירה תוך 30 ימים, ימסרו את החזקה בה לידי המשיב, ישלמו לו סך של 20,000$ כפיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם השני, וכן ישלמו סכום של 500$ לחודש עבור התקופה שמיום הפינוי הקבוע בהסכם השני ועד ליום מסירת החזקה בפועל. עוד הוסכם כי הסכם הפשרה, ופסק הדין שאישר אותו, יבוטלו במידה שערעורם של המערערים יתקבל.

דיון

6.        המערערים טוענים, כאמור, שיש להצהיר על בטלות ההסכמים בשל פגמים מסוג עושק וכפייה שנפלו בכריתתם.

           סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן:חוק החוזים) קובע את זכותו של צד לבטל חוזה שנכרת בכפייה, וזו לשונו:

(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.

(ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה.